קיבוץ גבעת חיים, לול תרנגולי הודו

קיבוץ גבעת חיים, פאר התנועה הקיבוצית.

צולם באפריל 2015.

ככה זה בכל לול הודים בארץ, צפיפות, טינופת, מחלות, אפרוחים מוטנטיים עצומי ממדים, הרצפה זרועה פגרים של מי שלא שרדו.

תרנגול הודו אחד, פצוע ומחוסר נוצות, עצום עיניים, נושם את נשימותיו האחרונות.

תיעוד אקראי של קירות שקופים

תעשיית הביצים. לול במושב שדה משה

צילמתי היום בלול מטילות בישוב שדה משה,

המראות אינם מפתיעים או חדשים, ככה נראית תעשיית הביצים

צילמתי היום בלול מטילות בישוב שדה משה,

המראות אינם מפתיעים או חדשים, ככה נראית תעשיית הביצים

והגיע הזמן לשחרר את האנימציות הבדיוניות בפרסומות

או על עטיפת תבנית הביצים, מוכרים לנו שקרים

ולצערנו את רוב האוכלוסייה זה בכלל לא מעניין אם זה נכון או לא,

העיקר זה יהיה זול אבל על זול משלמים בסוף ביוקר.

גופות פזורות על הרצפה ובתו

ך הכלובים אותם לא פינו זמן רב,

ערימות צואה ורפש שהצטברו לאורך חודשים ושנים ואלוהים יודע מתי יפנו.

ביצים שבורות וסרוחות בתוך החרא ותרנגולות גמורות שעשו להן

עיוות גנטי להטלה מוגברת בתוך כלובי סוללה צפופים ומזוהמים

עם צינורות הטלה המשתלשלים אל מחוץ לגופן.

מהביב החולה והמודלק הזה יוצאות כל ההפרשות של התרנגולת

כולל ההפרשה המחזורית בדמות ביצה.

התוצר תחת החולני הזה גורם לסבל אינסופי ולרצח והתעללות

של מיליוני בעלי חיים בכל שנה רק בישראל.

האם זה שווה את זה?

האם החביתה המזורגגת שבשבילה גורסים אפרוחים חיים

ומתעללים בתרנגולת עד החישמול שווה את כל הגיהנום עלי אדמות שאנו מייצרים?

האם אין לנו אוכל בעולם? מדוע אנחנו לא יודעים על כל המציאות הזו?

הגיע הזמן לשאול שאלות מהותיות.

הרדימו לנו את התודעה בעזרת מיליארדים שנשפכים על פרסומות.

יצרנו מחנות כפייה ליצורים חפים מפשע שלא עשו לנו שום דבר רע,

הגיע הזמן לחדול מלממן את הדבר הזוועתי הזה

רועי שפרניק

תרנגולת לקראת הסוף, צינור ההטלה כבר קרוע וצונח מחו

גוף עירום מנוצות.

יצורים חולים, נגועים ומיוסרים.

זאת תעשיית הביצים.

החיים על הררי לשלשת, פגרים מתפרקים וטינופת, בצחנה מבחילה שאי אפשר לנשום.

אפרוחים נגרסים במדגרה של קיבוץ רמת הכובש

ב-31 באפריל 2015, פרצו כמה פעילים של החזית לשחרור בעלי החיים למדרגה של קיבוץ רמת הכובש, אשר שם הקיבוצניקים גורסים כל יום אלפי אפרוחים זכרים. 
טל גלבוע היתה איתם.
-------------------------
האחד, האחד הוא זה שגומר אותי, איך אפשר לקלוט במח אנושי מספרים לא הגיוניים? 200 מיליארד קרבנות כל שנה, 800,000 ביום רק בישראל, 15,000 אפרוחים זכרים הנגרסים כל יום רק בשל היותם זכרים.
אי אפשר.
הדבר הראשון שעשיתי אתמול היה לנתק מהחשמל את המגרסה, קודם כל שתפסיק לעבוד, לא לראות אותם מסתובבים, לעצור את המכונה.
אחרי שהמכונה נעצרה הסבו את תשומת לבי שנשאר אפרוח אחד בדרך למסוע, אומלל, מפוחד, מצייץ ללא הפסקה, מה פשעו? מה עשה רע שמגיע לו להגרס? מה הוא עשה שמגיע לו להטחן תחת להבים, זיזים, בליטות (חוקי), למה הוא אמור להקצץ?
אנחנו לא תמימים, לא מטומטמים, היה ברור שברגע שאנחנו יוצאים כולם יגרסו, ברמת הכובש, בנורדיה, ברמית, בחפץ חיים בבתי המטבחיים, במשחטות, בכל מקום, אנחנו נלחמים עבור אלה שנגרסו אתמול ושלשום, אנחנו נאבקים עבור אלה שיגרסו מחר, אנחנו נאבקים על תודעת בני אדם, בני אדם שלוקחים חלק פעיל בשואה הגדולה ביותר שהיתה אי פעם, רק גרועה וקשה יותר כי מייצרים אותם להשמידם.
אנחנו, נאבקי השחרור מבקשים מכם לפתוח את הראש, להקשיב, להבין את ההשלכות של הבחירות היומיומיות שלכם.
למה לפגוע כשאפשר פשוט לא?
הוא לא ניצל הקטן הזה, הוא נטחן, נגרס בשל תאווה לביצים של תרנגולות.
כולי תקווה שהד הפעולה אתמול גרם לכם להבין את הכאב, את הצער, את המיותרות של הסבל.
כך זה תמיד כשיורד הלחץ מגיעות הדמעות.
אתמול עברו טראומה פעילים אמיצים, כולם דיברו על הציוצים שלא יוצאים להם מהראש, אני כאן כדי לחזק אותם ולהגיד, תמיד תזכרו למה אנחנו עושים את זה, בשביל אלה שנגרסו אתמול, שלשום, אלה של מחר.
אנחנו כאן בשביל שיגיע היום שלא נוציא את החשמל לשעתיים, אנחנו נוציא את החשמל מכולן ונקיים מצעדי חיים במקומות מוות.
מלאת הערכה, כבוד גדול לעמוד לצידכם.
אז נרגע הבלאגן והגיעו הדמעות, בוכה יחד איתכם.
טל גלבוע