רפת עין החורש המשווקת למחלבות גד

ביקור אקראי ברפתות של "מחלבת גד", שממתגת את עצמה כיצרנית "בוטיק" עם לוגו של סבא בלקני חמוד וחייכני. הכל יפה והחלב לבן וצח, עד שנכנסים פנימה ולומדים את הנושא.  ביקור אקראי ברפת עין החורש של מחלבות גד.
כשהגענו לרפת "עין החורש" נגלה לעינינו מחזה מזעזע אם כי לא נדיר, עגל מפרכס עצמו למוות, ריח מוות נוראי נדף ממנו, הזבובים אכלו אותו בעודו בחיים. שום זריקת מוות, שום המתת חסד, שום רחמים או חמלה.
אוכלי גבינות אומרים "הכל בחיים צריך להיות באיזון".
אז נשחט באיזון.
ננצל באיזון.
נחלוב עד מוות באיזון.
נפריד עגלים מאימותיהם באיזון.
את העגל אתמול כיסיתי כדי שלפחות הזבובים לא יוכלו להציק לו, הסתכלתי עליו ורק התפללתי בלבי שימות מהר.
כמה נורא לחיות חיים שהמוות עדיף על הכל.
מקור טל גלבוע

מושב רמת צבי - נכים, חולים, גוססים, מתים, אנחנו קוראים להם "פטמים"

אוגוסט 2015, קיבוץ רמת צבי.
לול "פטמים", אפרוחים בני פחות מ-40 יום,  בגיל 40 יום עושים מהם שניצלים.
הם מעוותים גנטית לצמוח במהירות עצומה, ולא יכולים לשאת את משקל הגוף שלהם. בגיל 40 יום כבר יש להם גידולים ענקיים, מרוטים ומדממים. אם מישהו נופל ברגליים פסוקות הוא לא יכול לקום יותר. על הקרקע המכוסה לשלשלת פזורות הגוויות של מי שמת. אלה זכרים ונקבות, כי בגיל כל כך רך זה לא משנה ויש להם את אותו טעם, כולם נמכרים לאכילה בתור "פרגיות".
צולם בקיבוץ רמת צבי. כך נראים כל הלולים בארץ, ולא משנה אם הלול משווק
לזוגלובק, תנובה, מילועוף, עוף טוב או כל חברה אחרת. כך נראים הלולים ה"אורגניים" או ה"הומניים" או כל שקר אחר.
Ramat Zvi, Israel, chicken meat industry
המקור בקירות שקופים

מה קורה במושב הבונים

לא מספיק קורעים את התינוקות האלה מאמם,

לא מספיק הם נמקים לאורך כשנה בכלובים עד השחיטה,

גם מים ואוכל אין להם.

צולם ב-2014 ברפת הבונים.

מה קורה ביישוב שדה יעקב - כאב של אמא

אין בקליפ דם ואין שוקרים חשמליים, רק אכזריות ועצבות אינסופית.
תיעוד זה צולם בדיר עזים וכבשים בישוב שדה יעקב, המציאות הנראית בסרטון היא הפרקטיקה הנהוגה בתעשיית החלב והבשר ואינה שונה מכל משק אחר.

בעלי החיים במשקים מתועשים אינם מגיעים לעולם כדרך הטבע והם מורבעים באופן מלאכותי על ידי סחיטת איבר המין של הזכרים. הזרע שלהם מוחדר לאיבר המין של הנקבות וכל זאת מבוצע על ידי מזריעים, והוא אונס לכל דבר.

בעיקר כשכל היעוד כאן הוא תאווה וכסף.

לאחר אותה הזרעה כפויה יש תהליך הריון של מספר חודשים, וכמה רגעים לאחר ההמלטה נחטף הצאצא מאמו, כדי שחלב האם ייגזל לטובתנו בני האדם והגור יקבל תחליף זול במקום.

הגורות הנקבות יעברו תהליך זהה כמו האם ולאחר כמה שנים של הזרעות, המלטות, חטיפת הצאצאים שלהן וחליבות אינסופיות הן ישלחו לשחיטה.

עם הזכרים אין מה לעשות בתעשיית החלב, ובעצם רוב הרפתות והדירים הופכים גם לחוות פיטום של הזכרים, ולאחר זמן מה הם נמכרים לתעשיית הבשר.

זה לא משנה אם זו רפת של פרות, דיר עיזים או כבשים, או אם ממתגים את עצמם כחופש, בוטיק או אורגני, כל הפרקטיקות של הזרעות ובסופו של דבר רצח בבית המטבחיים מתקיים גם שם.

אולי נותנים להם קצת יותר מקום לנוע או פחות לשכב על צואה ושתן או תזונה שלא מורכבת מצואה ושמנים תעשייתיים

או הפחתה בתרופות אנטיביוטיות, אך כל אלו הם הקלה בתנאי העבדות ולא שחרור מעבדות

ובסופו של דבר כולם על פס ייצור קר, מנותק ואכזרי.

תעשיית החלב היא תעשיית דם, ואין להאמין למי שממתג זאת אחרת בעזרת אנימציות בדיוניות.

סרטון זה מהווה חלק קטן ממציאות חייהם של בעלי החיים, נהרות של סבל ודם שזורמים הישר לכל תא בגופנו בעידוד תאגידים אינטרסנטים ומניפולטיבים.

תועד בנובמבר 2014

תיעוד שדה יעקב בפייסבוק

מושב בית אלעזרי, אכזריות תעשיית החלב

אפריל 2015.
ביקור מקרי מראה את התמונות הרגילות של תעשיית החלב, חיים על ביצת צואה ושתן, שורות של תינוקות בכלובים זעירים, אינסוף תרופות, זריקות, בדידות, בכי, ומוות, תמיד יש מוות.
קירות שקופים מושג אלעזרי

אכזריות בשביל אכילת בשר, חוות פיטום עגלים בכנף

רוב הגברים והנשים מעדיפים להדחיק כיצד מיוצר הסטייק שלהם, לדמיין שהאנימציות על פרות מאושרות בפרסומות זו אמת לאמיתה. אבל קיים סבל בל יתואר של יצורים חיים, חשים ומרגישים עינוי פיזי ונפשי רב.
הסרטון הקצר הזה צולם ב-8 באפריל 2015 בביקור אקראי של קירות שקופים במושב כנף, ש שם יש חווה לפיטום עגלים שגיעים בטרנספורט מאוסטרליה.
מה שמוזר בכל הסיפור הוא שבדרך כלל העינוי של עגלים אלו נמשך כשנה עד השחיטה אך בתגים של העגלים כתוב שנולדו בשנים 2010-2011 מה שאומר שהם חווים כבר מספר שנים של גהינום כזה.
קירות שקופים, רפת פיטום עגלים במושב כנף

מושב רשפון, דיר ורפת פיטום עגלים

כשעה בלבד לקח לנו לצלם את החומרים בדיר וחוות פיטום העגלים שנמצאים בישוב רשפון באותו המתחם.
תעשיית חלב הכבשים והעיזים על אחת כמה וכמה ממותגת לנו כמוצרי בוטיק יחודיים וכמובן תמיד יהיה איזשהו ציור על גבי האריזה של בעלי חיים רועים באושר באחו והכל מסביב ירוק הומני ושמח.
האם כך הדבר? נשמח לדעתכם.
ובסופו של דבר כל אחד ואחד מהאומללים בסרטון ייסע לבית מטבחיים.
כולם כולל כולם, אמהות וצאצאים, זכרים ונקבות.

קירות שקופים מושב רשפון

דיר בוטיק רשפון, רפת גליקסמן

רועי שפרניק, דיר רשפון ורפת גליקסמן

היה לי יום הזוי לגמרי היום, הייתי אמור לצאת לתיעוד בצפון ולא מצאתי את אחת מהמצלמות.
מפה לשם נסעתי למקום האחרון שצילמתי בו וגם שם המצלמה לא נמצאה.
החלטנו להמשיך לתיעודים פה במרכז ונסענו לדיר כבשים ברשפון, ולאחר מכן לרפת ענקית נוספת בכפר גליקסון.
לאורך כל היום אני מצלם ובאותה נשימה מוטרד מאוד על איפה השארתי את המצלמה, וכבר דימיינתי איך מישהו גנב אותה ועוד מחשבות כאלו ואחרות, ובנתיים עם כל האנרגייה של ההתמסכנות אני מצלם בעלי חיים שכל חייהם זה מסכנות אחת גדולה.
ארבעת התמונות שמצורפות פה כולן צולמו היום בדיר ברשפון.
והן רק 4 מתוך מאות תמונות.
אנו רואים פה בעלי חיים ששיחקו עם הגנים שלהן בכדי לצור להן עטיני ענק בכדי למקסם מהן עוד רווח בכדי שגופן ייצר עוד יותר חלב.
בתמונה השמאלית למטה בעל חיים נכה ששתי רגליו עקומות לגמרי והוא היה בכלוב עם עוד כמה נכים בצורה כזו או אחרת כמוהו.
כל החומרים מהתיעודים היום יעלו לדף של קירות שקופים בימים הקרובים.
ככה נראים המשקי בוטיק שממתגים לנו בציורים של גבעות ירוקות ובעלי חיים שמחים ומאושרים רועים באחו.
ההפרש בין מה שמוכרים לנו ומה שאנו מאמינים לבין המציאות הוא כמו ההבדל בין גן עדן לגיהנום.
לא מדובר במשהו שולי או הגזמה פרועה של אוהבי בעלי חיים קיצוניים, מדובר בשגרה אכזרית של תעשיית המזון מן החי המתעללת בצורה מחרידה בשלל פרקטיקות ביצורים חיים ונושמים,
רק בשביל להרוויח מכל אחד מהם כמה שיותר כסף.

אחרי רשפון היינו ברפת כפר גליקסון שהייתה אפילו עוד יותר נוראית ואשכרה אפשר לראות שם פרות אנורקסיות שוחות בצואה.
העינוי הנפשי כאשר מנתקים בעלי חיים אלו מכל גירוי ומכל מה שטבעי להם זה העינוי הכי גדול ולדעתי הרבה יותר גדול מלבעוט להם כמה פעמים ביום בראש.
האנרגייה של ההתמסכנות שלי עם עצמי על הבלאגן שגנבו לי את המצלמה גרמה לי אפילו להתחבר עוד יותר לבעלי החיים שראיתי היום, ואמרתי לעצמי שבתכלס דווקא כשמישהו נמצא בקושי בחייו הוא צריך הכי הרבה להתחבר לכך שקשה גם לאחרים ולגלות אמפטיה,
במקום לומר "יש עוד צרות בעולם" ועוד משפטים בסגנון.
חזרתי הביתה והייתה לי תחושה כל היום שאולי בכל זאת לא איבדתי את המצלמה, הלכתי לארון ולשמחתי גיליתי שהמצלמה הייתה שם מאחורי בגדים נקיים שהכנסתי לשם והסתירו אותה בבוקר.
אז ההתמסכנות שהייתי בה כבר מתחילה להתפוגג אבל ללא ספק בעלי החיים שצילמתי היום ממשיכים לסבול ולחיות בתופת של העינוי בתעשיית המזון מהחי.
כל עוד הסבל לא נוגע בנו באופן ישיר לרוב אוכלוסיית ממש לא אכפת, ובמיוחד אם אין לך פה לצעוק הצילו.

קיבוץ גבעת חיים, לול תרנגולי הודו

קיבוץ גבעת חיים, פאר התנועה הקיבוצית.

צולם באפריל 2015.

ככה זה בכל לול הודים בארץ, צפיפות, טינופת, מחלות, אפרוחים מוטנטיים עצומי ממדים, הרצפה זרועה פגרים של מי שלא שרדו.

תרנגול הודו אחד, פצוע ומחוסר נוצות, עצום עיניים, נושם את נשימותיו האחרונות.

תיעוד אקראי של קירות שקופים

קיבוץ שובל, רפת המספקת חלב לטרה

צולם ב-10 לאפריל 2015 ברפת של קיבוץ שובל, המספקת חלב לטרה.
מוגלה זולגת מעטינים מודלקים. פרות החליבה סובלות כל הזמן מדלקות בגלל החליבות הבלתי פוסקות והעטינים המפלצתיים, כי אנו שותים ממנה חלב אם.
אם המוגלה כבר זולגת אולי טיפה פחות כואב לנשמה האומללה הזאת.

 משתינות במקום שהן עומדות, יושבות ושוכבות. בעל חיים בריא בגופו ובנפשו לא עושה את זה.

 מחרבות מתחתן.

 כמויות של תרופות, אנטיביוטיקות, חיסונים בלי סוף.

עגלים שרק נולדו מופרדים מיד ונסגרים כל אחד לבדו בכלוב זעיר.

 

בדידות

 מחלות עור

 פרה קרסה על החרה. קשרו לה את הרגליים.
יבוא טרקטור ויפנה אותה לערימת הפגרים.

 גידולים.

 יתמות

רצוצה, סחוטה עד לשד עצמותיה, מוות על החרא.

מחלות דרכי הנשימה