מה קורה ברפת עין הנציב המשווקת לטרה

ביקור מקרי ביום שישי הניב את התמונה הזאת, פרות מבוססות במי חרא עד הברכיים.
את האכזריות הזאת לא נראה בפרסומות של טרה אבל זו המציאות, החלב הלבן שבסופר מסתיר מאחוריו חיים של כאב ושגעון, בשביל מה? בשביל תענוג בזוי שלנו ורווחים של אנשי התעשייה.

מקור קירות שקופים

מה קורה בכפר יהושע

סמדר ושאול הם זוג מושבניקים מכפר יהושע, רפתנים גאים בעבודתם ובשירות שהם נותנים לציבור. בספטמבר 2013 הם פנו לשר האוצר יאיר לפיד בדף הפייסבוק שלו בבקשה כלשהי, וזאת התמונה שהם צירפו כדי להמחיש את עבודתם, זורחים מאושר כשהם סוחבים עגל שכרגע נולד והם ניתקו אותו מאמא שלו, חסר אונים מכוסה בוץ וצואה, ראשו שמוט ונגרר על הקרקע, ואמא אין.

מאחורה מתהלך הכלב המשפחתי, יש לו אותם צבעים, אבל הפרות משועבדות ונרצחות והוא חופשי. הם העלו גם תמונה שלהם מחבקים את החתול המשפחתי, כדי להראות את אהבת החיות שלהם, על רק מחנה הריכוז וההשמדה שלהם.

 כאן הכתבה עליהם ב-NRG

זאת אטימות הלב של מי שהפרנסה שלו תלויה בניצול בעלי החיים, הם מחוייכים כשהם גוררים את העגל המעונה ואמו מאחורה גועה בבכי. הם מסבירים שהעגל "נלקח לטיפול". הם יגררו אותו לכלוב זעיר, שם יחיה בבדידות בתוך ההפרשות שלו, ויאכילו אותו תערובת  של אבקות צמחיות, חלב מקולקל או ונגוע באנטיביוטיקה, פרש עופות וכל פסולת זולה אחרת . אחר כך יוסע להאנגר של פיטום עגלים וכעבור פחות משנה יועמס על משאית לבית המטבחיים.

הם ימשיכו למכור לנו חלב אם ואנו נשלם להם בכספנו.

אלה שכנים שלהם הדסה ועובד, הדסה: אני לא מכירה אותן, הן לא חברות שלי, בכללללל לא חברות שלי.

ועוד זוג שכנים שלהם חסידי אומות עולם, זהבה ורפי. רפי: אני ממש לא אוהב פרות. היה לי מקל, לא מקל גומי כמו עכשיו, והייתי מרביץ להם על ימין ועל שמאל (ברקע רואים אותו מסתובב עם מקל כדי לדרבן את הפרות לחליבה).

צולם בכפר יהושע, פח הזבל של הרפת

מה קורה בקיבוץ גבעת עוז

תיעוד מרפת גבעת עוז של השומר הצעיר. אותו לב אטום של קיבוצניקים בימין ובשמאל.
הלב נשבר למראה מאות תינוקות בודדים שהופרדו על ידי הרפתנים מאימותיהם רק בכדי שיוכלו לגזול את חלב אמא שלהם שנועד להם. התינוקות בוכים, כל אחד בכלוב זעיר במקום לעשות מה שגור אמור לעשות, מה שטבעי לו ואינסטינקטיבי לו, לרוץ ולקפוץ בדשא ליד אמא שלו.
אלה יהיו חייו הקצרים, והוא יינמק עד השחיטה.
בשביל איזה מעדן חלב לילד או גבינה "יוקרתית".
החלב הוא עקוב מדם.
מקור בפייסבוק

דיר בוטיק רשפון, רפת גליקסמן

רועי שפרניק, דיר רשפון ורפת גליקסמן

היה לי יום הזוי לגמרי היום, הייתי אמור לצאת לתיעוד בצפון ולא מצאתי את אחת מהמצלמות.
מפה לשם נסעתי למקום האחרון שצילמתי בו וגם שם המצלמה לא נמצאה.
החלטנו להמשיך לתיעודים פה במרכז ונסענו לדיר כבשים ברשפון, ולאחר מכן לרפת ענקית נוספת בכפר גליקסון.
לאורך כל היום אני מצלם ובאותה נשימה מוטרד מאוד על איפה השארתי את המצלמה, וכבר דימיינתי איך מישהו גנב אותה ועוד מחשבות כאלו ואחרות, ובנתיים עם כל האנרגייה של ההתמסכנות אני מצלם בעלי חיים שכל חייהם זה מסכנות אחת גדולה.
ארבעת התמונות שמצורפות פה כולן צולמו היום בדיר ברשפון.
והן רק 4 מתוך מאות תמונות.
אנו רואים פה בעלי חיים ששיחקו עם הגנים שלהן בכדי לצור להן עטיני ענק בכדי למקסם מהן עוד רווח בכדי שגופן ייצר עוד יותר חלב.
בתמונה השמאלית למטה בעל חיים נכה ששתי רגליו עקומות לגמרי והוא היה בכלוב עם עוד כמה נכים בצורה כזו או אחרת כמוהו.
כל החומרים מהתיעודים היום יעלו לדף של קירות שקופים בימים הקרובים.
ככה נראים המשקי בוטיק שממתגים לנו בציורים של גבעות ירוקות ובעלי חיים שמחים ומאושרים רועים באחו.
ההפרש בין מה שמוכרים לנו ומה שאנו מאמינים לבין המציאות הוא כמו ההבדל בין גן עדן לגיהנום.
לא מדובר במשהו שולי או הגזמה פרועה של אוהבי בעלי חיים קיצוניים, מדובר בשגרה אכזרית של תעשיית המזון מן החי המתעללת בצורה מחרידה בשלל פרקטיקות ביצורים חיים ונושמים,
רק בשביל להרוויח מכל אחד מהם כמה שיותר כסף.

אחרי רשפון היינו ברפת כפר גליקסון שהייתה אפילו עוד יותר נוראית ואשכרה אפשר לראות שם פרות אנורקסיות שוחות בצואה.
העינוי הנפשי כאשר מנתקים בעלי חיים אלו מכל גירוי ומכל מה שטבעי להם זה העינוי הכי גדול ולדעתי הרבה יותר גדול מלבעוט להם כמה פעמים ביום בראש.
האנרגייה של ההתמסכנות שלי עם עצמי על הבלאגן שגנבו לי את המצלמה גרמה לי אפילו להתחבר עוד יותר לבעלי החיים שראיתי היום, ואמרתי לעצמי שבתכלס דווקא כשמישהו נמצא בקושי בחייו הוא צריך הכי הרבה להתחבר לכך שקשה גם לאחרים ולגלות אמפטיה,
במקום לומר "יש עוד צרות בעולם" ועוד משפטים בסגנון.
חזרתי הביתה והייתה לי תחושה כל היום שאולי בכל זאת לא איבדתי את המצלמה, הלכתי לארון ולשמחתי גיליתי שהמצלמה הייתה שם מאחורי בגדים נקיים שהכנסתי לשם והסתירו אותה בבוקר.
אז ההתמסכנות שהייתי בה כבר מתחילה להתפוגג אבל ללא ספק בעלי החיים שצילמתי היום ממשיכים לסבול ולחיות בתופת של העינוי בתעשיית המזון מהחי.
כל עוד הסבל לא נוגע בנו באופן ישיר לרוב אוכלוסיית ממש לא אכפת, ובמיוחד אם אין לך פה לצעוק הצילו.

קיבוץ שובל, רפת המספקת חלב לטרה

צולם ב-10 לאפריל 2015 ברפת של קיבוץ שובל, המספקת חלב לטרה.
מוגלה זולגת מעטינים מודלקים. פרות החליבה סובלות כל הזמן מדלקות בגלל החליבות הבלתי פוסקות והעטינים המפלצתיים, כי אנו שותים ממנה חלב אם.
אם המוגלה כבר זולגת אולי טיפה פחות כואב לנשמה האומללה הזאת.

 משתינות במקום שהן עומדות, יושבות ושוכבות. בעל חיים בריא בגופו ובנפשו לא עושה את זה.

 מחרבות מתחתן.

 כמויות של תרופות, אנטיביוטיקות, חיסונים בלי סוף.

עגלים שרק נולדו מופרדים מיד ונסגרים כל אחד לבדו בכלוב זעיר.

 

בדידות

 מחלות עור

 פרה קרסה על החרה. קשרו לה את הרגליים.
יבוא טרקטור ויפנה אותה לערימת הפגרים.

 גידולים.

 יתמות

רצוצה, סחוטה עד לשד עצמותיה, מוות על החרא.

מחלות דרכי הנשימה

קיבוץ ניצנים, רפת המשווקת חלב לטרה

קירות שקופים, אפריל 2015, תיעוד  נוסף מרפת קיבוץ ניצנים, שמשווקים לטרה. התקבל מפעילה שעברה באזור.

עגלים גוססים, גוויות של עגלים, פרות חליבה מבוססות בצואה של עצמן, עגלים מבודדים בכלובים זעירים שמכונים בשם הציני "תינוקיה", וניזונים מתחליף חלב כי אנו רוצים לשתות את חלב האם של אמן.

מוזמנים לצפות גם בתיעוד הוידאו שכולל ראיון עם הרפתן המספק פרטים לשיטות ההתעללות שלו:

 שלשול הוא מצב תמידי ברפת.

 מבוססות בצואה, צואה מודבקת לרגליהן, וחולבים אותן.

 כולה תינוק בן שעות או ימים, וכבר הוא בודד וחבר לו רק דלי עם תחליף חלב.

 בכי

בגלל התנאים האיומים רפת לא תהיה רווחית בלי כמויות של תרופות, אנטיביוטיקה, חיסונים, זריקות מכל מיני סוגים שניתנים באופן יומיומי.

טינופת, עצבות, פחד, וייאוש.

"יונקיה". העגלים מועברים הנה מיד עם לידתם ויותר לא יראו את אמאץ

הפחת של רפת החלב.