נחלבה יותר מדי. פרה מדממת מעטיניה למוות

 פברואר 2015 המציאות ברפת בישראל. משווקת לתנובה ושטראוס.

 החלטתי לעשות מעשה! אחרי כמעט שנתיים של טבעונות אזרתי אומץ ובזכות אסרטיביות של חבר יקר הלכתי לראשונה לרפת. לא ידעתי למה לצפות.

תוך דקות ספורות כל מה ששמעתי עליו הפך למוחשי. ראיתי אותן מתבוססות בחרא, מפוחדות, מסתכלות עליי במבט עצוב ומאשים, החזרתי להן מבט מתנצל ואפילו הצטערתי בפניהן בקול בתקווה שיבינו שאני בצד שלהן.

בעודי עוברת בין מאות הפרות שמסביבי ניצבת מולי פרה פצועה, שלטענת הרפתנים ״נחלבה יתר על המידה ואין מה לעשות עם זה״.

זה קורה כל הזמן ולאף אחד לא אכפת. ה-ל-ם! לא האמנתי למראה עיניי, בהיתי בה המומה, היא גססה ולאחר חצי שעה מתה מוות בייסורים. המוח לא מעכל את מה שהעין רואה. הלב נשבר.

חטפתי כאפת מציאות על אדישות החברה שאנו חיים בה. וכל זה בשביל מה? בשביל הקפה, המעדן, הקוטג׳, הטוסט, הפיצה, השוקולד?! זה נשמע או נראה לכם נורמלי ?

די נמאס לי,  נמאס לי לשמוע תגובות מטומטמות - ״בשר זה טעים״ ״לא יכול בלי חלב״ ״טבעונות זה קשה״ ״אלוהים אמר״ ״גלגל החיים״ וכו׳

נמאס לי לראות את ההערות המתחכמות על הפוסטים שלי, נמאס לי לשבת ליד אנשים שנהנים ״מאוכל״ שנשם. נמאס לי לראות הורים שנותנים לילדים שלהם מעדן שעבורו תינוק נותק מאמא שלו.

לכל מי שחושב לעצמו בלב שטבעונות זה קיצוני אני מזמינה אתכם ליום ״כיף״ (הסעות הלוך ושוב על חשבוני מכל מקום בארץ ברפתות, לולים, מדגרות- להסתכל למציאות בעיניים. לכו תראו סבל אמיתי מהו ולמה התכוון המשורר באמרה ״חיי גיהנום״ (אחר כך אשמח לחוויות) 

המקור

מה קורה במושב עמקה

הנה דוגמא לעיוות המציאות המדהים של הרפתנים הארורים (אגב עיוות מציאות דומה התרחש בקרב הצבא הנאצי שפלש לרוסיה) , לפניכם תיעוד של קירות שקופים ממחנה ריכוז מזוויע נוסף ולצידו הפיסקה הרפתנית הבאה:
״הרפתן הישראלי ער מאוד לצרכים של הבקר ברפת, והוא מוביל בעולם בנושאי רווחת הפרה. זה מתבטא בשיכון המרווח שלה, במזון המשובח, במי השתייה הטריים, בעזרה הרפואית הצמודה של וטרינרים, בחיסונים מפני מחלות שונות ואף בתשומת לב ראויה ל"שפת הגוף" שלה.
רק כך אפשר גם לקבל מהפרה את אהבתה, שלה אנו מייחלים תמיד. כי כשהפרה מחזירה אהבה, תנובת החלב שלה גבוהה והיא בריאה יותר, מה שמביא אותה גם לאריכות ימים. ״
לפחות דבר אמת אחד הוא אמר - כל עוד גוזלים מהפרה מספיק חלב לא שולחים אותה להשמדה.
התיעוד בקירות שקופים

פרה פצועה, דם מהגב ומהעטינים

מוזר שדווקא אחרי תיעוד אין לי מה להגיד.

אני כבר לא יודעת מה לכתוב, אני כבר לא יודעת מה להגיד, אני לא יודעת מה עוד אני צריכה לעשות כדי שתפסיקו, זו האמת.

המאבק לשחרור בעלי חיים משאיר אותי מתוסכלת כמו ששום דבר בעולם לא מתסכל אותי.

אני שואלת את עצמי שוב ושוב, מה עוד? למה זה כ"כ קשה לשכנע אנשים להפסיק לפגוע.

משקי חי הם משקי מוות ויאוש, אני הופכת להיות מומחית למחלות מרוב חומרים שאני קוראת, למה זה קורה, איך לטפל או לא, כשיש שורה תחתונה לכל הסיפור הזה, הם מלכתחילה לא אמורים להיות שם.

לא אמורים לסבול כ"כ.

כ"כ קל להיות טבעוני, כשתשאלו טבעוני על מה הוא מצטער התשובה היחידה תהיה שהוא לא עשה זאת קודם.

הצטרפו היום לאתגר 22+ של אנונימוס ועזבו אותם לנפשם.

הפרה הזו פשוט קרועה מכל הכיוונים, הייתי בטוחה שזה הזנב שנפצע והכל שוחה בדם אבל אז התקרבתי וגיליתי שהגב והעטינים שלה מפוצצים בדם ופציעות.

הדבר היחיד שניחם הוא שהפרות שמרו עליה, לא רצו שאתקרב ולא יעזור כמה אגיד לא באתי לפגוע בכן, הן פוחדות מבני אדם והאמת? יש להן את כל הסיבות בעולם.

"מה הם יודעים - כל המלומדים הללו, כל הפילוסופים הללו - על שכמותך? הם שכנעו את עצמם כי האדם, הנפשע שבכל המינים, הוא נזר הבריאה. כל היצורים האחרים נבראו רק כדי לספק לו מזון, עור, ולסבול ייסורים והשמדה. מבחינתם, כל בני האדם נאצים; עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה"- אמר וצדק יצחק בשביס זינגר.

טל גלבוע מתעדת

סוף מאי 2015

מה קורה בקיבוץ דליה

מחנה ריכוז לצאן.
גבינות עיזים וכבשים  ממותגות לנו
באופן אוטומטי כמוצר איכותי ובריא יותר
ויותר הומני אך לאחר עשרות תיעודים גם בתעשיות אלו
אנו יכולים לומר שכל מה ששוכב על המדף בסופרים
הוא 100% הונאת הציבור והכל מגיע מאותם משקים
בהם חלות אותן פרקטיקות מזוויעות של תעשיית החלב
כמו הזרעות מלאכותיות, הפרדת צאצאים לאחר ההמלטה,
החלפת האם לצאצא במכונות ותחליפים זולים,
שליחת כל הזכרים לשחיטה וכל הנקבות להיות שפחות חלב
ולאחר שיקרעו את גופן עד תום
ישלחו אותן כהוקרת תודה לבית המטבחיים בכדי לגזור עליהן עוד קופון.
כמובן שמצאנו שם כרגיל בעלי חיים עם גידולים ועטינים ענקיים ומודלקים
וכן פח מלא בגופות כמו שקיים בכל משק שם מתים לא מעט בעלי חיים
חולים ולאחר שהקריסו את גופם בניצול ומיקסום לעשיית רווחים.
כך נראית כל תעשיית החלב, מתעללים בכולם ורוצחים בסופו של דבר את כולם

התיעוד בקירות שקופים

מה קורה בקיבוץ ארז

מחנה ריכוז לפרות בקיבוץ ארז, פרות מבוססות בצואה, גידולים מכאיבים בסנטר, סביב העיניים, פרה שכנראה זה עתה המליטהשאריות ההמלטה משתלשלות ממנה אבל העגל שלה כבר איננו.

גידולים מכאיבים. החליבה נמשכת כרגיל.

שלט תעמולה ציני מפאר את הרפת.

מבוססות בצואה, כמו בכל מחנות הריכוז בישראל.

מבט מבקש, אנא אל תפגעו בי.

צפיפות, נדחסות זו אל זו.

שפחות חלב אם.

גידולים ונגעים הם דבר שגרתי בתנאי התברואה ברפת.

פנים צעירות ותמימות עדיין

דוחסים כמה שיותר "מוצרים" במטר מרובע.

פרה שנראית כבר בסוף הדרך, אחרי כמה הריונות, מצולקת ומובסת.

דם בחלב, דבר שגרתי.

מה קורה בקיבוץ תל יוסף, פרה רובצת

פרה התמוטטה במחנה הריכוז לפרות ברפת תל יוסף.
דבר שגרתי בתנאים הקשים ובמשטר ההריונות והחליבה הלא אנושי.
יש לזה שם בביזנס "פרה רובצת", נזק כספי לקיבוצניקים.
היא הולכת למות.
צולם בביקור מקרי עם הילדים במאי 2015

חוות פיטום עגלים בשרון, גהינום מעשה ידי אדם

חוות פיטום עגלים בשרון, סוף 2013.

מתוך דף החזית לשחרור בעלי חיים

מזה כחודשיים עוקבים פעילי החזית הישראלית לשחרור בעלי חיים אחר הנעשה בחוות פיטום עגלים.

חווה זו ממוקמת באחד הישובים אשר באזור השרון.

החקירה החלה בעקבות מעקב אחר קניית עגל זכר מאחת הרפתות, עגלים זכרים מועברים מהרפתות מאחר ואין בהם שימוש כמכונות חליבה.

המקום התגלה כגיהנום עלי האדמות.

העגלים בחווה נמצאים במצב גופני ירוד, כלואים בכלובים כגודל גופם, צואים, מודלקי עיניים, חולים בדלקות ריאות וסובלים מאנמיה קשה.

בחודשיים הראשונים לחייהם מוחזקים בחדרים חשוכים, קרים בכלובים קרועים אשר פוצעים אותם תדיר.

אנו חושפים בפניכם תקציר של המראות והקולות.

כאשר מתקיים מפגש עם האדם שמאחורי "העסקים" הללו רבות נשאלת השאלה "ומה עליו?" אין אנו רואים זאת כזכותם של בני-אדם, להתפרנס תוך פגיעה בכבודם של אחרים והפיכתם למשאבים לשימושם של אחרים. לחקלאים אין זכות מוסרית להתפרנס ממוסד נצלני.

בעלי חיים אינם מוצרים! בעלי חיים הם יצורים חשים, פגיעים, כואבים וסובלים, שחררו אותם! שחררו את כולם!

מה קורה בקיבוץ לוחמי הגטאות

יקור של פחות משעה כרגיל מגלה מצב מזוויע.

קיבוץ לוחמי הגטאות הוקם על ידי ניצולי שואה, אבל בתוך הקיבוץ מתקיימת שואה אחרת, שואה שהקיבוצניקים גורמים לבעלי החיים, תמורת כסף.

עגלים יילודים מבודדים בתוך כלובים זעירים, העגלים הם "מוצרי הלוואי" של תעשיית החלב, הם נולדים רק כדי שלאמא שלהם יהיה חלב, אבל הם לא ישתו את חלב האם הזה, בני אדם ישתו אותו.

בתוך אחד הכלובים עגל קטן שנראה חולה מאד או גוסס. קולות געייה נשמעות, אמו של העגל קוראת לו. בחוץ פרות נתונות בעול, לא יכולות לזוז.

בתוך שטח הרפת, פרות על ערימות הצואה, אחת מהן שוכבת, אולי קרסה, אולי רק רוצה לנוח ואין מקום אחר מלבד הרצפה מכוסת הרפש.

עדיין כיום התקשורת המרכזית בישראל מתעסקת אך ורק במחיר הכלכלי של החלב ולא במחיר החיים והסבל של בעלי החיים.

תשפטו אתם,  מה אתם חושבים על התיעוד מרפת לוחמי הגאטות?

צולם בתחילת מאי 2015

התיעוד בפייסבוק

 

מה קורה במושב הבונים

לא מספיק קורעים את התינוקות האלה מאמם,

לא מספיק הם נמקים לאורך כשנה בכלובים עד השחיטה,

גם מים ואוכל אין להם.

צולם ב-2014 ברפת הבונים.

מה קורה בכפר יהושע

סמדר ושאול הם זוג מושבניקים מכפר יהושע, רפתנים גאים בעבודתם ובשירות שהם נותנים לציבור. בספטמבר 2013 הם פנו לשר האוצר יאיר לפיד בדף הפייסבוק שלו בבקשה כלשהי, וזאת התמונה שהם צירפו כדי להמחיש את עבודתם, זורחים מאושר כשהם סוחבים עגל שכרגע נולד והם ניתקו אותו מאמא שלו, חסר אונים מכוסה בוץ וצואה, ראשו שמוט ונגרר על הקרקע, ואמא אין.

מאחורה מתהלך הכלב המשפחתי, יש לו אותם צבעים, אבל הפרות משועבדות ונרצחות והוא חופשי. הם העלו גם תמונה שלהם מחבקים את החתול המשפחתי, כדי להראות את אהבת החיות שלהם, על רק מחנה הריכוז וההשמדה שלהם.

 כאן הכתבה עליהם ב-NRG

זאת אטימות הלב של מי שהפרנסה שלו תלויה בניצול בעלי החיים, הם מחוייכים כשהם גוררים את העגל המעונה ואמו מאחורה גועה בבכי. הם מסבירים שהעגל "נלקח לטיפול". הם יגררו אותו לכלוב זעיר, שם יחיה בבדידות בתוך ההפרשות שלו, ויאכילו אותו תערובת  של אבקות צמחיות, חלב מקולקל או ונגוע באנטיביוטיקה, פרש עופות וכל פסולת זולה אחרת . אחר כך יוסע להאנגר של פיטום עגלים וכעבור פחות משנה יועמס על משאית לבית המטבחיים.

הם ימשיכו למכור לנו חלב אם ואנו נשלם להם בכספנו.

אלה שכנים שלהם הדסה ועובד, הדסה: אני לא מכירה אותן, הן לא חברות שלי, בכללללל לא חברות שלי.

ועוד זוג שכנים שלהם חסידי אומות עולם, זהבה ורפי. רפי: אני ממש לא אוהב פרות. היה לי מקל, לא מקל גומי כמו עכשיו, והייתי מרביץ להם על ימין ועל שמאל (ברקע רואים אותו מסתובב עם מקל כדי לדרבן את הפרות לחליבה).

צולם בכפר יהושע, פח הזבל של הרפת

מה קורה בקיבוץ גבעת עוז

תיעוד מרפת גבעת עוז של השומר הצעיר. אותו לב אטום של קיבוצניקים בימין ובשמאל.
הלב נשבר למראה מאות תינוקות בודדים שהופרדו על ידי הרפתנים מאימותיהם רק בכדי שיוכלו לגזול את חלב אמא שלהם שנועד להם. התינוקות בוכים, כל אחד בכלוב זעיר במקום לעשות מה שגור אמור לעשות, מה שטבעי לו ואינסטינקטיבי לו, לרוץ ולקפוץ בדשא ליד אמא שלו.
אלה יהיו חייו הקצרים, והוא יינמק עד השחיטה.
בשביל איזה מעדן חלב לילד או גבינה "יוקרתית".
החלב הוא עקוב מדם.
מקור בפייסבוק

תיעוד ממעבה הגהינום - חווה לפיטום עגלים בשרון

חוות פיטום עגלים, דצמבר 2013, מושב בשרון.

החווה זו ממוקמת באחד הישובים אשר באזור השרון.
החקירה החלה בעקבות מעקב אחר קניית עגל זכר מאחת הרפתות, עגלים זכרים מועברים מהרפתות מאחר ואין בהם שימוש כמכונות חליבה.
העגלים בחווה נמצאים במצב גופני ירוד, כלואים בכלובים כגודל גופם, צואים, מודלקי עיניים, חולים בדלקות ריאות וסובלים מאנמיה קשה.
בחודשיים הראשונים לחייהם מוחזקים בחדרים חשוכים, קרים בכלובים קרועים אשר פוצעים אותם תדיר.
אנו חושפים בפניכם תקציר של המראות והקולות.
כאשר מתקיים מפגש עם האדם שמאחורי "העסקים" הללו רבות נשאלת השאלה "ומה עליו?" אין אנו רואים זאת כזכותם של בני-אדם, להתפרנס תוך פגיעה בכבודם של אחרים והפיכתם למשאבים לשימושם של אחרים. לחקלאים אין זכות מוסרית להתפרנס ממוסד נצלני.
------
צילום טל גלבוע ורועי שפרניק, החזית לשחרור בעלי חיים.