פברואר 2015 המציאות ברפת בישראל.
משווקת לתנובה ושטראוס.
לכל מי שחושב לעצמו בלב שטבעונות זה קיצוני אני מזמינה
אתכם ליום ״כיף״ (הסעות הלוך ושוב על חשבוני מכל מקום בארץ ברפתות, לולים, מדגרות-
להסתכל למציאות בעיניים. לכו תראו סבל אמיתי מהו ולמה התכוון המשורר באמרה ״חיי
גיהנום״ (אחר כך אשמח לחוויות)
החלטתי לעשות מעשה! אחרי כמעט שנתיים של טבעונות אזרתי אומץ ובזכות
אסרטיביות של חבר יקר הלכתי לראשונה לרפת. לא ידעתי למה לצפות.
תוך דקות ספורות כל מה ששמעתי עליו הפך
למוחשי. ראיתי אותן מתבוססות בחרא, מפוחדות, מסתכלות עליי במבט עצוב ומאשים, החזרתי
להן מבט מתנצל ואפילו הצטערתי בפניהן בקול בתקווה שיבינו שאני בצד שלהן.
בעודי עוברת בין מאות הפרות שמסביבי
ניצבת מולי פרה פצועה, שלטענת הרפתנים ״נחלבה יתר על המידה ואין מה לעשות עם זה״.
זה קורה כל הזמן ולאף אחד לא אכפת.
ה-ל-ם! לא האמנתי למראה עיניי, בהיתי בה המומה, היא גססה ולאחר חצי שעה מתה מוות
בייסורים. המוח לא מעכל את מה שהעין רואה. הלב נשבר.
חטפתי כאפת מציאות על אדישות החברה שאנו
חיים בה. וכל זה בשביל מה? בשביל הקפה, המעדן, הקוטג׳, הטוסט, הפיצה, השוקולד?! זה
נשמע או נראה לכם נורמלי ?
די נמאס לי, נמאס לי לשמוע תגובות מטומטמות - ״בשר זה טעים״ ״לא יכול בלי חלב״
״טבעונות זה קשה״ ״אלוהים אמר״ ״גלגל החיים״ וכו׳
נמאס לי לראות את ההערות המתחכמות על
הפוסטים שלי, נמאס לי לשבת ליד אנשים שנהנים ״מאוכל״ שנשם. נמאס לי לראות הורים
שנותנים לילדים שלהם מעדן שעבורו תינוק נותק מאמא שלו.
