‏הצגת רשומות עם תוויות תנובה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תנובה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 11 באוגוסט 2015

מה קורה במושב רמת צבי - שניצלים נכים, חולים, מכוסים גידולים, גוססים ומתים


אוגוסט 2015, מושב רמת צבי.
לול "פטמים", אפרוחים בני פחות מ-40 יום,  בגיל 40 יום עושים מהם שניצלים.
הם מעוותים גנטית לצמוח במהירות עצומה, ולא יכולים לשאת את משקל הגוף שלהם. בגיל 40 יום כבר יש להם גידולים ענקיים, מרוטים ומדממים. אם מישהו נופל ברגליים פסוקות הוא לא יכול לקום יותר. על הקרקע המכוסה לשלשלת פזורות הגוויות של מי שמת. אלה זכרים ונקבות, כי בגיל כל כך רך זה לא משנה ויש להם את אותו טעם, כולם נמכרים לאכילה בתור "פרגיות".
צולם בקיבוץ רמת צבי. כך נראים כל הלולים בארץ, ולא משנה אם הלול משווק
לזוגלובק, תנובה, מילועוף, עוף טוב או כל חברה אחרת. כך נראים הלולים ה"אורגניים" או ה"הומניים" או כל שקר אחר.
Ramat Zvi, Israel, chicken meat industry
המקור בקירות שקופים

יום שלישי, 26 במאי 2015

נחלבה יותר מדי. פרה מדממת מעטיניה למוות

 פברואר 2015 המציאות ברפת בישראל. משווקת לתנובה ושטראוס.
 החלטתי לעשות מעשה! אחרי כמעט שנתיים של טבעונות אזרתי אומץ ובזכות אסרטיביות של חבר יקר הלכתי לראשונה לרפת. לא ידעתי למה לצפות.
תוך דקות ספורות כל מה ששמעתי עליו הפך למוחשי. ראיתי אותן מתבוססות בחרא, מפוחדות, מסתכלות עליי במבט עצוב ומאשים, החזרתי להן מבט מתנצל ואפילו הצטערתי בפניהן בקול בתקווה שיבינו שאני בצד שלהן.

בעודי עוברת בין מאות הפרות שמסביבי ניצבת מולי פרה פצועה, שלטענת הרפתנים ״נחלבה יתר על המידה ואין מה לעשות עם זה״.
זה קורה כל הזמן ולאף אחד לא אכפת. ה-ל-ם! לא האמנתי למראה עיניי, בהיתי בה המומה, היא גססה ולאחר חצי שעה מתה מוות בייסורים. המוח לא מעכל את מה שהעין רואה. הלב נשבר.

חטפתי כאפת מציאות על אדישות החברה שאנו חיים בה. וכל זה בשביל מה? בשביל הקפה, המעדן, הקוטג׳, הטוסט, הפיצה, השוקולד?! זה נשמע או נראה לכם נורמלי ?

די נמאס לי,  נמאס לי לשמוע תגובות מטומטמות - ״בשר זה טעים״ ״לא יכול בלי חלב״ ״טבעונות זה קשה״ ״אלוהים אמר״ ״גלגל החיים״ וכו׳
נמאס לי לראות את ההערות המתחכמות על הפוסטים שלי, נמאס לי לשבת ליד אנשים שנהנים ״מאוכל״ שנשם. נמאס לי לראות הורים שנותנים לילדים שלהם מעדן שעבורו תינוק נותק מאמא שלו.

לכל מי שחושב לעצמו בלב שטבעונות זה קיצוני אני מזמינה אתכם ליום ״כיף״ (הסעות הלוך ושוב על חשבוני מכל מקום בארץ ברפתות, לולים, מדגרות- להסתכל למציאות בעיניים. לכו תראו סבל אמיתי מהו ולמה התכוון המשורר באמרה ״חיי גיהנום״ (אחר כך אשמח לחוויות) 



יום ראשון, 3 במאי 2015

מה קורה בקיבוץ גבעת עוז

תיעוד מרפת גבעת עוז של השומר הצעיר. אותו לב אטום של קיבוצניקים בימין ובשמאל.
הלב נשבר למראה מאות תינוקות בודדים שהופרדו על ידי הרפתנים מאימותיהם רק בכדי שיוכלו לגזול את חלב אמא שלהם שנועד להם. התינוקות בוכים, כל אחד בכלוב זעיר במקום לעשות מה שגור אמור לעשות, מה שטבעי לו ואינסטינקטיבי לו, לרוץ ולקפוץ בדשא ליד אמא שלו.
אלה יהיו חייו הקצרים, והוא יינמק עד השחיטה.
בשביל איזה מעדן חלב לילד או גבינה "יוקרתית".
החלב הוא עקוב מדם.
מקור בפייסבוק


יום שלישי, 28 באפריל 2015

מה קורה ברפת קיבוץ סמר בערבה

קיבוץ של השומר הצעיר.
ייתכן שזוהי הרפת הכי דרומית בארץ
וללא ספק ציורי הקיר המניפולטיביים והבדיוניים שם
לא מצליחים לכסות על המציאות.
כל בעלי החיים הללו עבדים בעל כורכם
והיעד של כולם הוא אחד,

ניצול עד המוות.
צולם בדצמבר 2014
האלבום בפייסבוק



תינוק, עגל או עגלה, עם מחלת פרקים, לבד בכלוב.


תינוק קרס.


בודדים, כל תינוק בכלוב לבדו.




צמאים למגע, בוכים לאמא שלהם.


עגלה עם נזם נגד יניקה.
האינסטינקט החזק של העגלה הוא לינוק, אבל אסור לה, כי הקיבוצניקים מרוויחים כסף על חלב האם של אמא שלה.
לנזם יש גם זיזים משוננים וזה טריק מחוכם, כי כשהעגלה תנסה לינוק לא רק שהיא לא תצליח, היא גם תכאיב לאמא שלה שתרחיק אותה.



תינוקת

פנים של תינוק.

לבד
















בדידות


אינסטינקט היניקה הוא כל כך חזק שהתינוקות מנסים לינוק חלב מהברזל.


פוסטר צבעוני "משעשע" מקשט את הרפת.




תרופות, חיסונים, חומרי חיטוי, אנטיביוטיקה. כל רפת מפוצצת בהם.


הוואי של קיבוצניקים, האכזריות לא מפריעה.

עגלות בעול.

תגיות ישנות של מי שכבר לא כאן.


חוש הומור סדיסטי. אולי זאת הדרך היחידה לעבוד בעבוה כזאת.








עיניים שמביעות הכל.
































עגלים או עגלות צעירים.