פרה פצועה, דם מהגב ומהעטינים

מוזר שדווקא אחרי תיעוד אין לי מה להגיד.

אני כבר לא יודעת מה לכתוב, אני כבר לא יודעת מה להגיד, אני לא יודעת מה עוד אני צריכה לעשות כדי שתפסיקו, זו האמת.

המאבק לשחרור בעלי חיים משאיר אותי מתוסכלת כמו ששום דבר בעולם לא מתסכל אותי.

אני שואלת את עצמי שוב ושוב, מה עוד? למה זה כ"כ קשה לשכנע אנשים להפסיק לפגוע.

משקי חי הם משקי מוות ויאוש, אני הופכת להיות מומחית למחלות מרוב חומרים שאני קוראת, למה זה קורה, איך לטפל או לא, כשיש שורה תחתונה לכל הסיפור הזה, הם מלכתחילה לא אמורים להיות שם.

לא אמורים לסבול כ"כ.

כ"כ קל להיות טבעוני, כשתשאלו טבעוני על מה הוא מצטער התשובה היחידה תהיה שהוא לא עשה זאת קודם.

הצטרפו היום לאתגר 22+ של אנונימוס ועזבו אותם לנפשם.

הפרה הזו פשוט קרועה מכל הכיוונים, הייתי בטוחה שזה הזנב שנפצע והכל שוחה בדם אבל אז התקרבתי וגיליתי שהגב והעטינים שלה מפוצצים בדם ופציעות.

הדבר היחיד שניחם הוא שהפרות שמרו עליה, לא רצו שאתקרב ולא יעזור כמה אגיד לא באתי לפגוע בכן, הן פוחדות מבני אדם והאמת? יש להן את כל הסיבות בעולם.

"מה הם יודעים - כל המלומדים הללו, כל הפילוסופים הללו - על שכמותך? הם שכנעו את עצמם כי האדם, הנפשע שבכל המינים, הוא נזר הבריאה. כל היצורים האחרים נבראו רק כדי לספק לו מזון, עור, ולסבול ייסורים והשמדה. מבחינתם, כל בני האדם נאצים; עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה"- אמר וצדק יצחק בשביס זינגר.

טל גלבוע מתעדת

סוף מאי 2015

מה קורה בקיבוץ לוחמי הגטאות

יקור של פחות משעה כרגיל מגלה מצב מזוויע.

קיבוץ לוחמי הגטאות הוקם על ידי ניצולי שואה, אבל בתוך הקיבוץ מתקיימת שואה אחרת, שואה שהקיבוצניקים גורמים לבעלי החיים, תמורת כסף.

עגלים יילודים מבודדים בתוך כלובים זעירים, העגלים הם "מוצרי הלוואי" של תעשיית החלב, הם נולדים רק כדי שלאמא שלהם יהיה חלב, אבל הם לא ישתו את חלב האם הזה, בני אדם ישתו אותו.

בתוך אחד הכלובים עגל קטן שנראה חולה מאד או גוסס. קולות געייה נשמעות, אמו של העגל קוראת לו. בחוץ פרות נתונות בעול, לא יכולות לזוז.

בתוך שטח הרפת, פרות על ערימות הצואה, אחת מהן שוכבת, אולי קרסה, אולי רק רוצה לנוח ואין מקום אחר מלבד הרצפה מכוסת הרפש.

עדיין כיום התקשורת המרכזית בישראל מתעסקת אך ורק במחיר הכלכלי של החלב ולא במחיר החיים והסבל של בעלי החיים.

תשפטו אתם,  מה אתם חושבים על התיעוד מרפת לוחמי הגאטות?

צולם בתחילת מאי 2015

התיעוד בפייסבוק

 

מה קורה ברפת קיבוץ סמר בערבה

קיבוץ של השומר הצעיר.

ייתכן שזוהי הרפת הכי דרומית בארץ

וללא ספק ציורי הקיר המניפולטיביים והבדיוניים שם

לא מצליחים לכסות על המציאות.

כל בעלי החיים הללו עבדים בעל כורכם

והיעד של כולם הוא אחד,

ניצול עד המוות.

צולם בדצמבר 2014

האלבום בפייסבוק



תינוק, עגל או עגלה, עם מחלת פרקים, לבד בכלוב.


תינוק קרס.


בודדים, כל תינוק בכלוב לבדו.




צמאים למגע, בוכים לאמא שלהם.


עגלה עם נזם נגד יניקה.
האינסטינקט החזק של העגלה הוא לינוק, אבל אסור לה, כי הקיבוצניקים מרוויחים כסף על חלב האם של אמא שלה.
לנזם יש גם זיזים משוננים וזה טריק מחוכם, כי כשהעגלה תנסה לינוק לא רק שהיא לא תצליח, היא גם תכאיב לאמא שלה שתרחיק אותה.

תינוקת

פנים של תינוק.

לבד

בדידות

אינסטינקט היניקה הוא כל כך חזק שהתינוקות מנסים לינוק חלב מהברזל.

פוסטר צבעוני "משעשע" מקשט את הרפת.

תרופות, חיסונים, חומרי חיטוי, אנטיביוטיקה. כל רפת מפוצצת בהם.

הוואי של קיבוצניקים, האכזריות לא מפריעה.

עגלות בעול.

תגיות ישנות של מי שכבר לא כאן.

חוש הומור סדיסטי. אולי זאת הדרך היחידה לעבוד בעבוה כזאת.

עיניים שמביעות הכל.

עגלים או עגלות צעירים.