מוזר שדווקא אחרי תיעוד אין לי מה
להגיד.
אני כבר לא יודעת מה לכתוב, אני כבר לא
יודעת מה להגיד, אני לא יודעת מה עוד אני צריכה לעשות כדי שתפסיקו, זו האמת.
המאבק לשחרור בעלי חיים משאיר אותי
מתוסכלת כמו ששום דבר בעולם לא מתסכל אותי.
אני שואלת את עצמי שוב ושוב, מה עוד?
למה זה כ"כ קשה לשכנע אנשים להפסיק לפגוע.
משקי חי הם משקי מוות ויאוש, אני הופכת
להיות מומחית למחלות מרוב חומרים שאני קוראת, למה זה קורה, איך לטפל או לא, כשיש
שורה תחתונה לכל הסיפור הזה, הם מלכתחילה לא אמורים להיות שם.
לא אמורים לסבול כ"כ.
כ"כ קל להיות טבעוני, כשתשאלו
טבעוני על מה הוא מצטער התשובה היחידה תהיה שהוא לא עשה זאת קודם.
הצטרפו היום לאתגר 22+ של אנונימוס
ועזבו אותם לנפשם.
הפרה הזו פשוט קרועה מכל הכיוונים,
הייתי בטוחה שזה הזנב שנפצע והכל שוחה בדם אבל אז התקרבתי וגיליתי שהגב והעטינים
שלה מפוצצים בדם ופציעות.
הדבר היחיד שניחם הוא שהפרות שמרו עליה,
לא רצו שאתקרב ולא יעזור כמה אגיד לא באתי לפגוע בכן, הן פוחדות מבני אדם והאמת?
יש להן את כל הסיבות בעולם.
"מה הם יודעים - כל המלומדים הללו,
כל הפילוסופים הללו - על שכמותך? הם שכנעו את עצמם כי האדם, הנפשע שבכל המינים,
הוא נזר הבריאה. כל היצורים האחרים נבראו רק כדי לספק לו מזון, עור, ולסבול
ייסורים והשמדה. מבחינתם, כל בני האדם נאצים; עבור בעלי החיים כל יום הוא
טרבלינקה"- אמר וצדק יצחק בשביס זינגר.
סוף מאי 2015
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה