רפת עין החורש המשווקת למחלבות גד

ביקור אקראי ברפתות של "מחלבת גד", שממתגת את עצמה כיצרנית "בוטיק" עם לוגו של סבא בלקני חמוד וחייכני. הכל יפה והחלב לבן וצח, עד שנכנסים פנימה ולומדים את הנושא.  ביקור אקראי ברפת עין החורש של מחלבות גד.
כשהגענו לרפת "עין החורש" נגלה לעינינו מחזה מזעזע אם כי לא נדיר, עגל מפרכס עצמו למוות, ריח מוות נוראי נדף ממנו, הזבובים אכלו אותו בעודו בחיים. שום זריקת מוות, שום המתת חסד, שום רחמים או חמלה.
אוכלי גבינות אומרים "הכל בחיים צריך להיות באיזון".
אז נשחט באיזון.
ננצל באיזון.
נחלוב עד מוות באיזון.
נפריד עגלים מאימותיהם באיזון.
את העגל אתמול כיסיתי כדי שלפחות הזבובים לא יוכלו להציק לו, הסתכלתי עליו ורק התפללתי בלבי שימות מהר.
כמה נורא לחיות חיים שהמוות עדיף על הכל.
מקור טל גלבוע

מה קורה ברפת "קדם" במשואות יצחק

רפת "קדם" נמצאת במשואות יצחק, הרפת מייצרת חלב עבור הכשר תנובה מהדרין, ברפת הזו הגדילו לעשות והעגלות לא רק מסומנות במספר אלא גם באות "מ", זו פעם ראשונה שאני רואה גם צריבות של אותיות, אומרים לנו שזה לא כואב, זה בהחלט נראה "לא כואב".

רפת ככל הרפתות, היונקיה מונה כל כך הרבה עגלים קטנטנים, תמיד כמו בכל רפת ברגע שהעגלים הקטנים קולטים שמישהו נכנס הם מתחילים לבכות.

מחפשים אצבעות לינוק מהן ואני שונאת לתת להם את האצבעות שלי, שונאת להיות שיקרית, לא יצא מהאצבעות חלב ואני לא אמא שלהם, הם צריכים להיות ליד אמא, לינוק מעטיניה, להרגיש בטוחים לידה, שום דבר.

לבד.

חסרי אונים והמומים.

כל בעלי החיים במשקים מאוד מפוחדים, לוקח זמן לרכוש את אמונם ולעתים זה לא קורה בכלל, גם אחרי שהם כבר ניגשים, מרחרחים, מלקקים תזוזה אחת והם נרתעים לאחור בשניה.

העגל הזה לא זז, ליטפתי אותו בראש הוא אפילו לא ניסה למצוץ לי את האצבעות, הזזתי את האוזן הקטנה המחוררת, הזזתי את תג המספר וכלום, מותש, כנראה אחרי איזשהוא טיפול רפואי ולבד.

אף אחד לא איתו לשמור עליו, ללטף אותו, לחזק אותו.

מוצר של תעשיית הבשר.

יחיה- יחיה, לא יחיה- לא יחיה.

הוא בסך הכל גור קטן עוד לא בן שבועיים, לבד ברפת דוחה, מותש, לבד.

לבד.

בדרך חזרה הביתה עוצרים בתחנת דלק לשתות, מישהי משלמת על טילון ואומרת "זה נורא יקר, חשבתי 10 ש"ח, 15 גג אבל...(לא שמעתי את המספר) זה ממש יקר" והסתכלתי עליה בראש שלי רק התינוק הזה עם הברנולה בצוואר ואמרתי לה שהמחיר הוא באמת יקר, עגל מת, פרה לשחיטה, לא 10 או 15, באמת מחיר יקר בשביל פאקינג טילון.

ותרו על הגרגרנות, עברו לטבעונות, זה מטורף לבחור בטילון ולא בחיים שלהם.

טל גלבוע

פרה פצועה, דם מהגב ומהעטינים

מוזר שדווקא אחרי תיעוד אין לי מה להגיד.

אני כבר לא יודעת מה לכתוב, אני כבר לא יודעת מה להגיד, אני לא יודעת מה עוד אני צריכה לעשות כדי שתפסיקו, זו האמת.

המאבק לשחרור בעלי חיים משאיר אותי מתוסכלת כמו ששום דבר בעולם לא מתסכל אותי.

אני שואלת את עצמי שוב ושוב, מה עוד? למה זה כ"כ קשה לשכנע אנשים להפסיק לפגוע.

משקי חי הם משקי מוות ויאוש, אני הופכת להיות מומחית למחלות מרוב חומרים שאני קוראת, למה זה קורה, איך לטפל או לא, כשיש שורה תחתונה לכל הסיפור הזה, הם מלכתחילה לא אמורים להיות שם.

לא אמורים לסבול כ"כ.

כ"כ קל להיות טבעוני, כשתשאלו טבעוני על מה הוא מצטער התשובה היחידה תהיה שהוא לא עשה זאת קודם.

הצטרפו היום לאתגר 22+ של אנונימוס ועזבו אותם לנפשם.

הפרה הזו פשוט קרועה מכל הכיוונים, הייתי בטוחה שזה הזנב שנפצע והכל שוחה בדם אבל אז התקרבתי וגיליתי שהגב והעטינים שלה מפוצצים בדם ופציעות.

הדבר היחיד שניחם הוא שהפרות שמרו עליה, לא רצו שאתקרב ולא יעזור כמה אגיד לא באתי לפגוע בכן, הן פוחדות מבני אדם והאמת? יש להן את כל הסיבות בעולם.

"מה הם יודעים - כל המלומדים הללו, כל הפילוסופים הללו - על שכמותך? הם שכנעו את עצמם כי האדם, הנפשע שבכל המינים, הוא נזר הבריאה. כל היצורים האחרים נבראו רק כדי לספק לו מזון, עור, ולסבול ייסורים והשמדה. מבחינתם, כל בני האדם נאצים; עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה"- אמר וצדק יצחק בשביס זינגר.

טל גלבוע מתעדת

סוף מאי 2015

חוות פיטום עגלים בכנף, אכזריות מזעזעת בשם הגרגרנות

קירות שקופים.
לכאן מגיעים האומללים במשלוחים החיים האכזריים מאוסטרליה. זה "בשר עגל" משובח.
חוות הפיטום בכנף

טובעים בצואה ובשתן של עצמם

תגית אוזן מאוסטרליה

צפיפות אל אנושית

כולם חולים במחלות דרכי נשימה ומחלות עור, אבל זה לא פוגע בכשרות.

מחלות עור

דלקות עיניים

טינופת

אפרוחים נגרסים במדגרה של קיבוץ רמת הכובש

ב-31 באפריל 2015, פרצו כמה פעילים של החזית לשחרור בעלי החיים למדרגה של קיבוץ רמת הכובש, אשר שם הקיבוצניקים גורסים כל יום אלפי אפרוחים זכרים. 
טל גלבוע היתה איתם.
-------------------------
האחד, האחד הוא זה שגומר אותי, איך אפשר לקלוט במח אנושי מספרים לא הגיוניים? 200 מיליארד קרבנות כל שנה, 800,000 ביום רק בישראל, 15,000 אפרוחים זכרים הנגרסים כל יום רק בשל היותם זכרים.
אי אפשר.
הדבר הראשון שעשיתי אתמול היה לנתק מהחשמל את המגרסה, קודם כל שתפסיק לעבוד, לא לראות אותם מסתובבים, לעצור את המכונה.
אחרי שהמכונה נעצרה הסבו את תשומת לבי שנשאר אפרוח אחד בדרך למסוע, אומלל, מפוחד, מצייץ ללא הפסקה, מה פשעו? מה עשה רע שמגיע לו להגרס? מה הוא עשה שמגיע לו להטחן תחת להבים, זיזים, בליטות (חוקי), למה הוא אמור להקצץ?
אנחנו לא תמימים, לא מטומטמים, היה ברור שברגע שאנחנו יוצאים כולם יגרסו, ברמת הכובש, בנורדיה, ברמית, בחפץ חיים בבתי המטבחיים, במשחטות, בכל מקום, אנחנו נלחמים עבור אלה שנגרסו אתמול ושלשום, אנחנו נאבקים עבור אלה שיגרסו מחר, אנחנו נאבקים על תודעת בני אדם, בני אדם שלוקחים חלק פעיל בשואה הגדולה ביותר שהיתה אי פעם, רק גרועה וקשה יותר כי מייצרים אותם להשמידם.
אנחנו, נאבקי השחרור מבקשים מכם לפתוח את הראש, להקשיב, להבין את ההשלכות של הבחירות היומיומיות שלכם.
למה לפגוע כשאפשר פשוט לא?
הוא לא ניצל הקטן הזה, הוא נטחן, נגרס בשל תאווה לביצים של תרנגולות.
כולי תקווה שהד הפעולה אתמול גרם לכם להבין את הכאב, את הצער, את המיותרות של הסבל.
כך זה תמיד כשיורד הלחץ מגיעות הדמעות.
אתמול עברו טראומה פעילים אמיצים, כולם דיברו על הציוצים שלא יוצאים להם מהראש, אני כאן כדי לחזק אותם ולהגיד, תמיד תזכרו למה אנחנו עושים את זה, בשביל אלה שנגרסו אתמול, שלשום, אלה של מחר.
אנחנו כאן בשביל שיגיע היום שלא נוציא את החשמל לשעתיים, אנחנו נוציא את החשמל מכולן ונקיים מצעדי חיים במקומות מוות.
מלאת הערכה, כבוד גדול לעמוד לצידכם.
אז נרגע הבלאגן והגיעו הדמעות, בוכה יחד איתכם.
טל גלבוע

חוות פיטום עגלים כפר ויתקין

לחזור אל אותם לועות גיהנום שנכנסת אליהם בשנת 2013
ולגלות שלמרות שתיעדת ולמרות שהוגשה תלונה
ולמרות כל הדמעות שנשפכו אצל אנשים רבים 
בעקבות מה שהם גילו שקורה שם,
המקומות הללו ממשיכים לתפקד כרגיל באותה דרך שנה וחצי אחרי בשנת 2015 ולא רק שממשיכים לפעול ולהתעלל כרגיל אלא אף מתרחבים ומתפתחים.
הקורבנות האלה אפילו לא נחשבים לקורבנות,
לאף אחד לא אכפת העיקר לחגוג עם איבריהם הכרותים בצלחת
ובשביל זה מייצרים אותם.
כל המאבק הזה יודע עליות ומורדות, גאות ושפל,
מצליחים לראות את האופק ולהיאחז בתקווה שהנה הכל מתחיל להשתנות
עד שמגיעים למשקים ורואים מה באמת קורה שם
ובסופו של דבר האוכלוסייה רק גדלה וצורכת יותר ויותר בעלי חיים.
המכונה המפלצתית הזאת ממשיכה לגדול
כי יש מי שמתדלק ומשמן אותה ללא הרף.
צילום: Tal Gilboa
כפר ויתקין ערב פסח 2015

ייצור פסטרמה תרנגולי הודו

היתה תכונה רבה היום מתחת לשוקת, לא הבנתי על מה המהומה, כשהתקרבתי קלטתי תרנגול אחד עומד על השני ומלא תרנגולים מסביב, חשבתי לרגע שהוא שמר עליו מפני כולם, היה נדמה כי הוא מת, המשכתי לצלם.
פתאום הוא ירד ממנו ולמרבה הזוועה קלטנו שהוא נושם, מחוסר נוצות, כל הגוף שלו מלא המטומות, חורי השמע שלו נוקבו והוא נושם.
עזבנו הכל, הורדנו מצלמות והחלטנו לקחת אותו לוטרינר, היה ברור שצריך להמית אותו, בדרך הוא פתאום ניסה לנופף בכנפיו, להרים את ראשו, החזקתי לו את הגוף והיתה בי התקווה שאפשר יהיה להציל אותו.
זה היה נפנוף הכנפיים האחרון שלו.
זו היתה הרמת הראש האחרונה שלו.
הסתכלתי בעין היחידה שנותרה לו ובשניה ראיתי איך הפכה לחלולה.
מכירה את החלילות הזו.
ראיתי אותה אינספור פעמים אצל עגלים, פרות, חתולים, אצל הכלבה שלי סוויצ', ראיתי את זה בעיניו של אבי.
אי אפשר להתבלבל, הוא מת.
ראיתי את העין שלו ולא הייתי צריכה יותר לבדוק את הנשימות שלו.
הוא מת.
איזה מוות אכזרי, אין לדעת כמה זמן הוא גסס שם.
אין לדעת כמה זמן קרעו אותו מה שבטוח הוא שאף אחד לא היה שם להציל אותו.
גם לא אנחנו.
מוקדש לזו שכתבה היום שפוסטים שמזלזלים בלא טבעונים הם אלימים.
מוקדש לזה שכתב לי היום שזה ידוע שטבעונים מגזימים.
מוקדש לך תרנגול הודו אחד שמת כשידיים חמות אחזו בך אך ללא הועיל.

טל גלבוע

מלחציים להרמת פרות קורסות - lifting a downed cow

טל גלבוע, עמוד הפייסבוק

ישראל, ספטמבר 2013, רפת קיבוץ מעברות העוגן.
בפעם הקודמת ברפת תהינו מה מטרתו של הברזל המשולש, היום התבררה האמת, תפקידו של המכשיר להתלבש על עצמות האגן הבולטות ולהרים פרות קורסות. פרה זו היא אחרי המלטה והיא לא מצליחה לעמוד, מטפטת חלב עד ליצירת שלולית על האדמה, רגליה קשורות והיא מפוחדת פחד מוות. תינוק אין, הוא נותק ממנה מזמן. 
היא לא יכולה לעמוד על רגליה. זה נקרא "פרה רובצת", אם לא תתרומם ייפטרו ממנה, היא תועמס על מלגזה או כף של טרקטור ותיזרק באיזה מקום לפינוי. זה נזק כספי גדול לרפתן, שמנסה להרים אותה. הגלגלים הגדולים מתקרבים אליה, היא לא יכולה לזוז, מלחצי הברזל לופתות אותו ומניפות.

Israel September 2013. A cow collapsed after giving birth and can't stand on her feet, she is a Downed Cow, pure lose of money . Milk is dripping from her adders and making a puddle on the ground. The calf was take from her. A machine that is  raise her in the air. If she can't stand on her feet she will be disposed of. Her feet were tied, she lays terrified for her life as the giant wheels approach her.
------------
downed cow, lifing
פרה רובצת, מכשיר הרמה