כשעה בלבד לקח לנו לצלם את החומרים בדיר וחוות פיטום העגלים שנמצאים בישוב רשפון באותו המתחם. תעשיית חלב הכבשים והעיזים על אחת כמה וכמה ממותגת לנו כמוצרי בוטיק יחודיים וכמובן תמיד יהיה איזשהו ציור על גבי האריזה של בעלי חיים רועים באושר באחו והכל מסביב ירוק הומני ושמח. האם כך הדבר? נשמח לדעתכם. ובסופו של דבר כל אחד ואחד מהאומללים בסרטון ייסע לבית מטבחיים. כולם כולל כולם, אמהות וצאצאים, זכרים ונקבות.
לחזור אל אותם לועות גיהנום שנכנסת אליהם בשנת 2013 ולגלות שלמרות שתיעדת ולמרות שהוגשה תלונה ולמרות כל הדמעות שנשפכו אצל אנשים רבים בעקבות מה שהם גילו שקורה שם, המקומות הללו ממשיכים לתפקד כרגיל באותה דרך שנה וחצי אחרי בשנת 2015 ולא רק שממשיכים לפעול ולהתעלל כרגיל אלא אף מתרחבים ומתפתחים. הקורבנות האלה אפילו לא נחשבים לקורבנות, לאף אחד לא אכפת העיקר לחגוג עם איבריהם הכרותים בצלחת ובשביל זה מייצרים אותם. כל המאבק הזה יודע עליות ומורדות, גאות ושפל, מצליחים לראות את האופק ולהיאחז בתקווה שהנה הכל מתחיל להשתנות עד שמגיעים למשקים ורואים מה באמת קורה שם ובסופו של דבר האוכלוסייה רק גדלה וצורכת יותר ויותר בעלי חיים. המכונה המפלצתית הזאת ממשיכה לגדול כי יש מי שמתדלק ומשמן אותה ללא הרף. צילום: Tal Gilboa כפר ויתקין ערב פסח 2015