מה קורה במושב עמקה

הנה דוגמא לעיוות המציאות המדהים של הרפתנים הארורים (אגב עיוות מציאות דומה התרחש בקרב הצבא הנאצי שפלש לרוסיה) , לפניכם תיעוד של קירות שקופים ממחנה ריכוז מזוויע נוסף ולצידו הפיסקה הרפתנית הבאה:
״הרפתן הישראלי ער מאוד לצרכים של הבקר ברפת, והוא מוביל בעולם בנושאי רווחת הפרה. זה מתבטא בשיכון המרווח שלה, במזון המשובח, במי השתייה הטריים, בעזרה הרפואית הצמודה של וטרינרים, בחיסונים מפני מחלות שונות ואף בתשומת לב ראויה ל"שפת הגוף" שלה.
רק כך אפשר גם לקבל מהפרה את אהבתה, שלה אנו מייחלים תמיד. כי כשהפרה מחזירה אהבה, תנובת החלב שלה גבוהה והיא בריאה יותר, מה שמביא אותה גם לאריכות ימים. ״
לפחות דבר אמת אחד הוא אמר - כל עוד גוזלים מהפרה מספיק חלב לא שולחים אותה להשמדה.
התיעוד בקירות שקופים

פרה פצועה, דם מהגב ומהעטינים

מוזר שדווקא אחרי תיעוד אין לי מה להגיד.

אני כבר לא יודעת מה לכתוב, אני כבר לא יודעת מה להגיד, אני לא יודעת מה עוד אני צריכה לעשות כדי שתפסיקו, זו האמת.

המאבק לשחרור בעלי חיים משאיר אותי מתוסכלת כמו ששום דבר בעולם לא מתסכל אותי.

אני שואלת את עצמי שוב ושוב, מה עוד? למה זה כ"כ קשה לשכנע אנשים להפסיק לפגוע.

משקי חי הם משקי מוות ויאוש, אני הופכת להיות מומחית למחלות מרוב חומרים שאני קוראת, למה זה קורה, איך לטפל או לא, כשיש שורה תחתונה לכל הסיפור הזה, הם מלכתחילה לא אמורים להיות שם.

לא אמורים לסבול כ"כ.

כ"כ קל להיות טבעוני, כשתשאלו טבעוני על מה הוא מצטער התשובה היחידה תהיה שהוא לא עשה זאת קודם.

הצטרפו היום לאתגר 22+ של אנונימוס ועזבו אותם לנפשם.

הפרה הזו פשוט קרועה מכל הכיוונים, הייתי בטוחה שזה הזנב שנפצע והכל שוחה בדם אבל אז התקרבתי וגיליתי שהגב והעטינים שלה מפוצצים בדם ופציעות.

הדבר היחיד שניחם הוא שהפרות שמרו עליה, לא רצו שאתקרב ולא יעזור כמה אגיד לא באתי לפגוע בכן, הן פוחדות מבני אדם והאמת? יש להן את כל הסיבות בעולם.

"מה הם יודעים - כל המלומדים הללו, כל הפילוסופים הללו - על שכמותך? הם שכנעו את עצמם כי האדם, הנפשע שבכל המינים, הוא נזר הבריאה. כל היצורים האחרים נבראו רק כדי לספק לו מזון, עור, ולסבול ייסורים והשמדה. מבחינתם, כל בני האדם נאצים; עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה"- אמר וצדק יצחק בשביס זינגר.

טל גלבוע מתעדת

סוף מאי 2015

מה קורה בקיבוץ גבעת עוז

תיעוד מרפת גבעת עוז של השומר הצעיר. אותו לב אטום של קיבוצניקים בימין ובשמאל.
הלב נשבר למראה מאות תינוקות בודדים שהופרדו על ידי הרפתנים מאימותיהם רק בכדי שיוכלו לגזול את חלב אמא שלהם שנועד להם. התינוקות בוכים, כל אחד בכלוב זעיר במקום לעשות מה שגור אמור לעשות, מה שטבעי לו ואינסטינקטיבי לו, לרוץ ולקפוץ בדשא ליד אמא שלו.
אלה יהיו חייו הקצרים, והוא יינמק עד השחיטה.
בשביל איזה מעדן חלב לילד או גבינה "יוקרתית".
החלב הוא עקוב מדם.
מקור בפייסבוק

מה קורה ברפת קיבוץ סמר בערבה

קיבוץ של השומר הצעיר.

ייתכן שזוהי הרפת הכי דרומית בארץ

וללא ספק ציורי הקיר המניפולטיביים והבדיוניים שם

לא מצליחים לכסות על המציאות.

כל בעלי החיים הללו עבדים בעל כורכם

והיעד של כולם הוא אחד,

ניצול עד המוות.

צולם בדצמבר 2014

האלבום בפייסבוק



תינוק, עגל או עגלה, עם מחלת פרקים, לבד בכלוב.


תינוק קרס.


בודדים, כל תינוק בכלוב לבדו.




צמאים למגע, בוכים לאמא שלהם.


עגלה עם נזם נגד יניקה.
האינסטינקט החזק של העגלה הוא לינוק, אבל אסור לה, כי הקיבוצניקים מרוויחים כסף על חלב האם של אמא שלה.
לנזם יש גם זיזים משוננים וזה טריק מחוכם, כי כשהעגלה תנסה לינוק לא רק שהיא לא תצליח, היא גם תכאיב לאמא שלה שתרחיק אותה.

תינוקת

פנים של תינוק.

לבד

בדידות

אינסטינקט היניקה הוא כל כך חזק שהתינוקות מנסים לינוק חלב מהברזל.

פוסטר צבעוני "משעשע" מקשט את הרפת.

תרופות, חיסונים, חומרי חיטוי, אנטיביוטיקה. כל רפת מפוצצת בהם.

הוואי של קיבוצניקים, האכזריות לא מפריעה.

עגלות בעול.

תגיות ישנות של מי שכבר לא כאן.

חוש הומור סדיסטי. אולי זאת הדרך היחידה לעבוד בעבוה כזאת.

עיניים שמביעות הכל.

עגלים או עגלות צעירים.