פרקטיקות בתעשיית המוות - לוחית אף

וולטר כתב שאלה שמסוגלים לגרום לנו להאמין בשטויות מסוגלים לגרום לנו לעשות את הדברים הנתעבים ביותר. האמת הזאת מוחשית בכל סנטימטר בתעשיית המיליארד-מיליארדים של החלב. זו עדות לכוחה האדיר של התעמולה שמצליחה לגרום לאנשים בוגרים ואינטילגנטיים להאמין ששתיית חלב אֵם כל חייהם היא טבעית והכרחית בשבילם, ושמחנות ריכוז והשמדה לחיות זה בסדר גמור, זה ביתי, זה שורשי, זה המפעל הקיבוצי המפואר.

אין גבול להמצאות השטניות בתעשיית בעלי החיים, הקליפ הזה הוא עוד דוגמה קטנה לשטניות של הרפתנים. הרפתן הצמיד לעגל "לוחית אף" כדי למנוע ממנו לינוק מאמא שלו. ברפתות העגלים מופרדים מיד מהאמהות כי אנחנו רוצים לחלוב אותן בשביל עצמנו. לא נותנים לעגלים לינוק אפילו לשניה כי אחר כך  לוקח יותר זמן להרגיל אותם לבקבוק , ובתעשיה אין זמן לעיכובים כאלה, הכל מתוקתק. לכן מנתקים אותם מיד ומעבירים לכלובים.

מסיבה כלשהי הרפתן הזה לא היה יכול להעביר את העגל, לכן הוא הכניס לאף שלו את הלוחית והסביר שהעגל במילא מיועד לכלוב ששם אין שום אמא ובמילא הוא לא יינק, "אז הוא לא צריך את זה יותר".

הוא מספר שהוא הסתבך קצת עם הכנסת הלוחית אז הוא מרח על הקצוות משחה כדי שיחליקו לתוך הנחיריים, ואז חיזק עם הבורג. "הוא לא אוהב את זה. הוא יתרגל, עשינו את זה לעגלים אחרים. יש על הלוחית  זיזים כדי שזה יכאיב לפרה כשהוא יינסה לינוק ממנה והיא תגרש אותו. אני פוחד שאולי זה פוגע בעטינים שלה. אבל בטח לא היו מוכרים את זה אם זה פוגע בעטינים. אז זהו זה, עוד דבר נחמד שעושים ברפת."

בישראל לא בוחלים בלוחיות האלה ויש גם שיטות אחרות,  עגל כרגע נולד, בתוך החרה כרגיל, ברפת הקיבוצית מעברות-העוגן,  ועד שיעבירו אותו לכלוב סוגרים אותו בכלוב מאולתר שחלילה לא יטעם את טעם העטינים, שלא יתרגל. התינוק שוכב בפנים והדבר היחיד שאמא שלו רוצה זה להגיע אליו, ללקק אותו ולנקות אותו, לעזור לו לקום כדי שיינק, זה האינסטינקט הכי חזק שלה אבל היא לא יכולה לעשות כלום, רובצת מבולבלת ליד הכלוב ומסתכלת עליו, מסתכלת אנה ואנה, מסתכלת למצלמה. עוד מעט מישהו יתפנה להעיף אותו משם ותם ונשלם הסיפור שלהם.