עבדות ואכזריות בקיבוץ עמיר, אפריל 2015
בדידות של תינוקות שרק נולדו
היום ביקרתי
ברפת. הרבה זמן לא הייתי במקום נורא כזה.
אי אפשר שלא
לראות את זה בבירור:
כולן
מפוחדות, כולן מקועקעות, כולן קטועות קרניים. כולן סוחבות עטיני ענק מטונפים, נעות
אנה ואנה בין הררי הזבל, הצואה, השתן, הלכלוך והזוהמה. הסרחון בכל פינה.
העיניים
שלהן, של היצורים האלה, העיניים שלהן אמרו לי הכל...
ואז הגעתי
למכלאה של התינוקות. כלובים מינימליים, גדרות מתכת, הפרדה, סימון, פחד, מזון עלוב,
ללא אמא. כי עכשיו היא מורצת ומואצת אל מתקן החליבה, המתקן שתופס לה בציצי וסוחט
ממנו את טיפת הכבוד האחרונה.
והם... הקלגסים, גזע האדונים הזה, עוד מתווכחים איתי ומספרים לי כמה טוב להן פה.
כמו שהיה טוב
לכושים, וכמו שהיה טוב ליהודים. כמו שתמיד טוב לעבדים, כי הרי מספקים להם ״אוכל״
ומקום לישון. באמת תודה רבה לכם.
בושה למין
האנושי על שהוא מעולל להן את כל זה על מנת לגזול מהן את גופם-בשרם, והחלב שלהן.
כתם שחור ועצוב בתרבות האנושית.
קיבוץ עמיר,
הגליל העליון, 2015
תודה ל- @ziv levit על התיעוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה