אפרוחים נגרסים במדגרה של קיבוץ רמת הכובש

ב-31 באפריל 2015, פרצו כמה פעילים של החזית לשחרור בעלי החיים למדרגה של קיבוץ רמת הכובש, אשר שם הקיבוצניקים גורסים כל יום אלפי אפרוחים זכרים. 
טל גלבוע היתה איתם.
-------------------------
האחד, האחד הוא זה שגומר אותי, איך אפשר לקלוט במח אנושי מספרים לא הגיוניים? 200 מיליארד קרבנות כל שנה, 800,000 ביום רק בישראל, 15,000 אפרוחים זכרים הנגרסים כל יום רק בשל היותם זכרים.
אי אפשר.
הדבר הראשון שעשיתי אתמול היה לנתק מהחשמל את המגרסה, קודם כל שתפסיק לעבוד, לא לראות אותם מסתובבים, לעצור את המכונה.
אחרי שהמכונה נעצרה הסבו את תשומת לבי שנשאר אפרוח אחד בדרך למסוע, אומלל, מפוחד, מצייץ ללא הפסקה, מה פשעו? מה עשה רע שמגיע לו להגרס? מה הוא עשה שמגיע לו להטחן תחת להבים, זיזים, בליטות (חוקי), למה הוא אמור להקצץ?
אנחנו לא תמימים, לא מטומטמים, היה ברור שברגע שאנחנו יוצאים כולם יגרסו, ברמת הכובש, בנורדיה, ברמית, בחפץ חיים בבתי המטבחיים, במשחטות, בכל מקום, אנחנו נלחמים עבור אלה שנגרסו אתמול ושלשום, אנחנו נאבקים עבור אלה שיגרסו מחר, אנחנו נאבקים על תודעת בני אדם, בני אדם שלוקחים חלק פעיל בשואה הגדולה ביותר שהיתה אי פעם, רק גרועה וקשה יותר כי מייצרים אותם להשמידם.
אנחנו, נאבקי השחרור מבקשים מכם לפתוח את הראש, להקשיב, להבין את ההשלכות של הבחירות היומיומיות שלכם.
למה לפגוע כשאפשר פשוט לא?
הוא לא ניצל הקטן הזה, הוא נטחן, נגרס בשל תאווה לביצים של תרנגולות.
כולי תקווה שהד הפעולה אתמול גרם לכם להבין את הכאב, את הצער, את המיותרות של הסבל.
כך זה תמיד כשיורד הלחץ מגיעות הדמעות.
אתמול עברו טראומה פעילים אמיצים, כולם דיברו על הציוצים שלא יוצאים להם מהראש, אני כאן כדי לחזק אותם ולהגיד, תמיד תזכרו למה אנחנו עושים את זה, בשביל אלה שנגרסו אתמול, שלשום, אלה של מחר.
אנחנו כאן בשביל שיגיע היום שלא נוציא את החשמל לשעתיים, אנחנו נוציא את החשמל מכולן ונקיים מצעדי חיים במקומות מוות.
מלאת הערכה, כבוד גדול לעמוד לצידכם.
אז נרגע הבלאגן והגיעו הדמעות, בוכה יחד איתכם.
טל גלבוע

מה קורה בקיבוץ ניצנים

ישראל, מארס 2015.
ביקורת במשך 3 ימים ברציפות השבוע גילתה  כרגיל מציאות מזעזעת ברפת ניצנים המשווקת חלב לטרה.
מעבר לעינויים הרגילים ברפתות עקבנו אחרי עגל שפרפר וגסס למוות במשך שלושה ימים עד שמת וכל זאת בזמן שהוא קשור לסירוגין וזרוק בכלוב עד שמת ונזרק לאחר מכן לקבר אחים שברפת ביחד עם פרה וולד שמתו ככל הנראה בהמלטה.
אכזריות מידי קיבוצניקים.
כך נראית תעשיית החלב ואלו אינן תמונות נדירות.
 קירות שקופים

רפת מושב גינתון

מה קורה במושב גינתון של תנועת המושבים.
קירות שקופים, ישראל 2015
תיעוד של Rita Lukin.
כך נראית כל תעשיית החלב, בעלי חיים רובצים בצואה והרפש של עצמם ומעבירים חיים שלמים של כלום בין השאיבות, חטיפות הצאצאים והעינויים השונים עד שהם מגיעים לרגע הגואל בשחיטה.

חוות פיטום עגלים כפר ויתקין

לחזור אל אותם לועות גיהנום שנכנסת אליהם בשנת 2013
ולגלות שלמרות שתיעדת ולמרות שהוגשה תלונה
ולמרות כל הדמעות שנשפכו אצל אנשים רבים 
בעקבות מה שהם גילו שקורה שם,
המקומות הללו ממשיכים לתפקד כרגיל באותה דרך שנה וחצי אחרי בשנת 2015 ולא רק שממשיכים לפעול ולהתעלל כרגיל אלא אף מתרחבים ומתפתחים.
הקורבנות האלה אפילו לא נחשבים לקורבנות,
לאף אחד לא אכפת העיקר לחגוג עם איבריהם הכרותים בצלחת
ובשביל זה מייצרים אותם.
כל המאבק הזה יודע עליות ומורדות, גאות ושפל,
מצליחים לראות את האופק ולהיאחז בתקווה שהנה הכל מתחיל להשתנות
עד שמגיעים למשקים ורואים מה באמת קורה שם
ובסופו של דבר האוכלוסייה רק גדלה וצורכת יותר ויותר בעלי חיים.
המכונה המפלצתית הזאת ממשיכה לגדול
כי יש מי שמתדלק ומשמן אותה ללא הרף.
צילום: Tal Gilboa
כפר ויתקין ערב פסח 2015

ייצור פסטרמה תרנגולי הודו

היתה תכונה רבה היום מתחת לשוקת, לא הבנתי על מה המהומה, כשהתקרבתי קלטתי תרנגול אחד עומד על השני ומלא תרנגולים מסביב, חשבתי לרגע שהוא שמר עליו מפני כולם, היה נדמה כי הוא מת, המשכתי לצלם.
פתאום הוא ירד ממנו ולמרבה הזוועה קלטנו שהוא נושם, מחוסר נוצות, כל הגוף שלו מלא המטומות, חורי השמע שלו נוקבו והוא נושם.
עזבנו הכל, הורדנו מצלמות והחלטנו לקחת אותו לוטרינר, היה ברור שצריך להמית אותו, בדרך הוא פתאום ניסה לנופף בכנפיו, להרים את ראשו, החזקתי לו את הגוף והיתה בי התקווה שאפשר יהיה להציל אותו.
זה היה נפנוף הכנפיים האחרון שלו.
זו היתה הרמת הראש האחרונה שלו.
הסתכלתי בעין היחידה שנותרה לו ובשניה ראיתי איך הפכה לחלולה.
מכירה את החלילות הזו.
ראיתי אותה אינספור פעמים אצל עגלים, פרות, חתולים, אצל הכלבה שלי סוויצ', ראיתי את זה בעיניו של אבי.
אי אפשר להתבלבל, הוא מת.
ראיתי את העין שלו ולא הייתי צריכה יותר לבדוק את הנשימות שלו.
הוא מת.
איזה מוות אכזרי, אין לדעת כמה זמן הוא גסס שם.
אין לדעת כמה זמן קרעו אותו מה שבטוח הוא שאף אחד לא היה שם להציל אותו.
גם לא אנחנו.
מוקדש לזו שכתבה היום שפוסטים שמזלזלים בלא טבעונים הם אלימים.
מוקדש לזה שכתב לי היום שזה ידוע שטבעונים מגזימים.
מוקדש לך תרנגול הודו אחד שמת כשידיים חמות אחזו בך אך ללא הועיל.

טל גלבוע

פרקטיקות בתעשיית המוות - לוחית אף

וולטר כתב שאלה שמסוגלים לגרום לנו להאמין בשטויות מסוגלים לגרום לנו לעשות את הדברים הנתעבים ביותר. האמת הזאת מוחשית בכל סנטימטר בתעשיית המיליארד-מיליארדים של החלב. זו עדות לכוחה האדיר של התעמולה שמצליחה לגרום לאנשים בוגרים ואינטילגנטיים להאמין ששתיית חלב אֵם כל חייהם היא טבעית והכרחית בשבילם, ושמחנות ריכוז והשמדה לחיות זה בסדר גמור, זה ביתי, זה שורשי, זה המפעל הקיבוצי המפואר.

אין גבול להמצאות השטניות בתעשיית בעלי החיים, הקליפ הזה הוא עוד דוגמה קטנה לשטניות של הרפתנים. הרפתן הצמיד לעגל "לוחית אף" כדי למנוע ממנו לינוק מאמא שלו. ברפתות העגלים מופרדים מיד מהאמהות כי אנחנו רוצים לחלוב אותן בשביל עצמנו. לא נותנים לעגלים לינוק אפילו לשניה כי אחר כך  לוקח יותר זמן להרגיל אותם לבקבוק , ובתעשיה אין זמן לעיכובים כאלה, הכל מתוקתק. לכן מנתקים אותם מיד ומעבירים לכלובים.

מסיבה כלשהי הרפתן הזה לא היה יכול להעביר את העגל, לכן הוא הכניס לאף שלו את הלוחית והסביר שהעגל במילא מיועד לכלוב ששם אין שום אמא ובמילא הוא לא יינק, "אז הוא לא צריך את זה יותר".

הוא מספר שהוא הסתבך קצת עם הכנסת הלוחית אז הוא מרח על הקצוות משחה כדי שיחליקו לתוך הנחיריים, ואז חיזק עם הבורג. "הוא לא אוהב את זה. הוא יתרגל, עשינו את זה לעגלים אחרים. יש על הלוחית  זיזים כדי שזה יכאיב לפרה כשהוא יינסה לינוק ממנה והיא תגרש אותו. אני פוחד שאולי זה פוגע בעטינים שלה. אבל בטח לא היו מוכרים את זה אם זה פוגע בעטינים. אז זהו זה, עוד דבר נחמד שעושים ברפת."

בישראל לא בוחלים בלוחיות האלה ויש גם שיטות אחרות,  עגל כרגע נולד, בתוך החרה כרגיל, ברפת הקיבוצית מעברות-העוגן,  ועד שיעבירו אותו לכלוב סוגרים אותו בכלוב מאולתר שחלילה לא יטעם את טעם העטינים, שלא יתרגל. התינוק שוכב בפנים והדבר היחיד שאמא שלו רוצה זה להגיע אליו, ללקק אותו ולנקות אותו, לעזור לו לקום כדי שיינק, זה האינסטינקט הכי חזק שלה אבל היא לא יכולה לעשות כלום, רובצת מבולבלת ליד הכלוב ומסתכלת עליו, מסתכלת אנה ואנה, מסתכלת למצלמה. עוד מעט מישהו יתפנה להעיף אותו משם ותם ונשלם הסיפור שלהם.

מלחציים להרמת פרות קורסות - lifting a downed cow

טל גלבוע, עמוד הפייסבוק

ישראל, ספטמבר 2013, רפת קיבוץ מעברות העוגן.
בפעם הקודמת ברפת תהינו מה מטרתו של הברזל המשולש, היום התבררה האמת, תפקידו של המכשיר להתלבש על עצמות האגן הבולטות ולהרים פרות קורסות. פרה זו היא אחרי המלטה והיא לא מצליחה לעמוד, מטפטת חלב עד ליצירת שלולית על האדמה, רגליה קשורות והיא מפוחדת פחד מוות. תינוק אין, הוא נותק ממנה מזמן. 
היא לא יכולה לעמוד על רגליה. זה נקרא "פרה רובצת", אם לא תתרומם ייפטרו ממנה, היא תועמס על מלגזה או כף של טרקטור ותיזרק באיזה מקום לפינוי. זה נזק כספי גדול לרפתן, שמנסה להרים אותה. הגלגלים הגדולים מתקרבים אליה, היא לא יכולה לזוז, מלחצי הברזל לופתות אותו ומניפות.

Israel September 2013. A cow collapsed after giving birth and can't stand on her feet, she is a Downed Cow, pure lose of money . Milk is dripping from her adders and making a puddle on the ground. The calf was take from her. A machine that is  raise her in the air. If she can't stand on her feet she will be disposed of. Her feet were tied, she lays terrified for her life as the giant wheels approach her.
------------
downed cow, lifing
פרה רובצת, מכשיר הרמה